ברמת השרון, כמו בכל מדינת ישראל, הפלורליזם נגמר כשמגיעים לדתיים
גרתי ברמת השרון וראיתי מקרוב את הניסיונות לגרש את שומרי המצוות שהעזו לגור שם. בעיניי הסיפור הוא לא הישיבה ברמת השרון אלא גדול בהרבה, הוא ראי של החברה הישראלית
גרתי ברמת השרון וראיתי מקרוב את הניסיונות לגרש את שומרי המצוות שהעזו לגור שם. בעיניי הסיפור הוא לא הישיבה ברמת השרון אלא גדול בהרבה, הוא ראי של החברה הישראלית
"לכל גיל היופי שלו, האהבות שלו, השמחות שלו, הכוחות שלו, ההתחדשות שלו. בכל גיל אנחנו יכולים להחליט להתחיל או לנטוע את עצמנו מחדש. האמת שקצת שכחתי שזה אפשרי ושבעצם עשיתי את זה בגיל 27, שכשהתחלתי הכול מבראשית"
"אני מתבוננת בשמיים, מחפשת אותו יתברך, שייתן לי סימן שהוא עדיין פה איתי. ואני מחכה ממנו לליטוף - כן, היית בסדר השנה. ראיתי אותך, משתדלת. משתדלת ונופלת, ושוב משתדלת לקיים את שהבטחת לי בתקיעת השופר"
דווקא באותה שנה, בסיטואציה המוזרה בבית כנסת של "הקבלה" בלונדון, הבנתי מה אני רוצה בשבילי ובשביל בעלי
"בכל פעם שאחד מילדיי מתחיל בית ספר אני חוגגת איתו כאילו זו אני. והשנה זו בתי, הבכורה בבנות, שנכנסה בפעם הראשונה לכיתה א'"
"כשהחברה שלי סימסה שהבן מאוד רוצה שהיא תעמוד לצידו בעת קריאת התורה, אז הם שוקלים לעשות זאת בבית הכנסת הרפורמי. באותו רגע נפל לי הלב והתגלגל לפינת החדר"
איה קרמרמן בטור מיוחד על כנות, אמת, הבחירות בארצות הברית וסרטה החדש של רמה בורשטיין
איה קרמרמן עזבה את הילדים לראשונה בחייה, הכירה מקרוב את שוק הכשרות במילאנו (חולשות עליו שתי מסעדות בסך הכל) וקיבלה על עצמה לומר: "וקבצנו יחד מהרה מארבע כנפות הארץ" בכוונה גדולה
"חיכיתי כל כך לחודש אלול, אבל עכשיו אני מרגישה לחץ כמו של טרום-פסח". איה קרמרמן בטור מיוחד על אלול וההכנה לימים הנוראים
איה קרמרמן בווידוי יוצא דופן: החופש הגדול חביב עלי, ואחריו קשה לי לשחרר את הילדים חזרה למסגרות. זה הזמן, לפיכך, לתפילה אישית
*לחיפוש ביטוי מדויק יש להשתמש במירכאות. לדוגמא: "טהרת המשפחה", "הרב זמיר כהן" וכן הלאה